| |
הוצאת ידיעות ספרים
הספר תפילת נשים
של עליזה לביא בהוצאת ראנדום האוס
זכה בפרס NATIONAL JEWISH BOOK AWARD
לשנת 2008
לאתר הפרס
|
מידע בעברית |
לנאום במעמד קבלת הפרס
על
הגעגוע
תפילות הנשים יוצאות למרחב, לאחר שהיו
תחומות בדל"ת אמות של הפרט. התפילות מחלחלות לאיטן אל חדרי
הלב, אל מסתורי הנשמה ומעוררות געגוע. נשים וגם גברים
מאמצים אותן אל ליבם, לתפילתם ולרגעים שבין אדם לבוראו.
תפילות הנשים חוזרות אל האדם הפרטי וגם אל הקהילה. הן שבות
אל אירועים וטקסים פרטיים כמו ברית, בת מצווה, חתונה ואל
זמנים של שכול ואובדן. נשים נושאות אותן, אִם ביחידות ואם
בפני בני המשפחה וקהל המוזמנים.
תפילות הנשים מוצאות דרכן גם אל העשייה
התרבותית-חברתית: הלחנה וביצוע בידי מיטב האמנים, המחזה,
תערוכות, מופעים ומיצגים. אסופת התפילות ודמויות
הנשים-היוצרות מעוררים געגוע לעולם של סבתא ושל אמא, גם אם
אלה לא סיפרו לנו עליו [או שאנו לא רצינו לשמוע. אולי
התביישנו]. האמהות והסבתות שלנו שמרו עולם זה - כמו את
תפילותיהן - קרוב לליבותיהן. זהו סוג של געגוע מתפתח, צובט
לב ומזכיר נשכחות. געגוע שלא ניתן לתארו במילים ולא ניתן
לסמן את אותותיו בין דפי הספר. אך הוא קיים והוא נוכח והוא
מזכיר. והוא זה שהרטיט אז ומרטיט היום לבבות רבים של נשים
ושל גברים.
מאז פורסם הספר תפילת נשים בעברית
בשנת 2005, נוסף לי ידע רב על תפילות חדשות וישנות, על
מנהגים וטקסים ובעיקר על דמויות שכמעט ואין מידע עליהן
בכתובים ובתיעוד. כך למשל התקבל מידע על נשים-יוצרות דוגמת
פריחה בת רבי אברהם, אנוסות מספרד ופורטוגל, נשים מאיטליה,
פאני נוידא מצ'כיה ורבות אחרות. אחרים סיפרו על הנהגה
רבנית שעודדה יצירה של נשים ואף סמכה על מנהגיהן. ויש
שחלקו והוסיפו לפזל שברי זיכרונות וקטעי תפילות.
הספר והדיון הרחב סביבו, החוצה במות
וזרמים, הצילו את התפילות רגע לפני אובדנן. המחקר בתחומי
המגדר והיהדות שנמצא לאחרונה בפריחה, נושא איתו תקווה
לחשיפה נוספת של מידע חדש, שיקרין גם על ספר זה - הן על
הכלול בו והן על כתבים שטרם התגלו. בכל מקרה, השתדלנו
להביא נוסח שישמור על מקוריות התפילות, ובה בעת ידבר אל
קהל בן זמננו.
אשמח לקבל תגובות, מידע ורעיונות להרחבת
השיח ולפרסום באתר ובעבודות המשך.
על הסיפור
הספר תפילת נשים הפך לרב מכר מיד עם
פרסומו והגיע ללבבות רבים. הספר והנושא בו הוא עוסק זוכים
לדיונים רבים, סקירות וביקורת, ימי עיון, פולמוסים ודיאלוג
תרבותי בישראל.
הספר הוא אוסף תפילות של נשים יהודיות
לאורך ההיסטוריה, אבל לא רק זאת. הוא גם משקף סיפור חיים
יהודי שכמעט ולא סופר. באמצעות התפילות, הטקסטים והנשים
היוצרות אנו נחשפים לעולם שכמעט ונעלם מעינינו, לסיפור שלא
תואר בכלי ההיסטוריה והתיעוד המקובלים. אנו מגלים מרחב
נשי-יהודי נושם ותוסס שנפגע קשות בשל תלאות ההיסטוריה:
פרעות ועלילות דם, שואה ותקומה, עלייה והתבוללות, חילון
ורצון להידמות לתרבות הסובבת.
ככלל, התפילות הפרטיות נדחקו מפני נוסח
התפילה האחיד. בהמשך, התפילה איבדה ממקומה לנוכח עולם
יהודי שבחלקים רחבים ממנו מבקש להשתחרר ממסורת בכלל וממוסר
האב ותורת האם ה"מיושנת" בפרט, ולברוא מחדש את מאפייניו
ואת זהותו המודרנית.
הספר כולל לקט של תפילות יהודיות עתיקות
ובנות זמננו, אשר נכתבו על ידי נשים ובעבור נשים במגוון של
רקעים היסטוריים ותרבותיים. התפילות חוצות את גבולות
הפזורה היהודית כמו גם את גבולות הזמן היהודי. כך נמצא
תפילות נשים אותן ניסח הרב יוסף חיים מבגדד, המכונה על שם
חיבורו ההלכתי המפורסם ה"בן איש חי", מרבניה המיתולוגיים
של יהדות המזרח, בצד חיבורים דומים של ר' נחמן מברסלב,
מהדמויות הבולטות בתנועת החסידות. תפילות נשים יהודיות
מאיטליה של המאה ה-16 סדורות בצד תפילות דומות מהונגריה של
המאה ה-18. תפילות נשים חרדיות מחסידויות אדוקות בנות הזמן
הזה, מוצבות בצד תפילות שאומצו על-ידי בנות קיבוצים
בישראל.
חלק מהתפילות מנוסחות בידי נשים שנעלמו
מסיפור החיים היהודי, ומתברר שהיה ברשותן ידע שלא נפל מזה
של תלמידי חכמים שבזמניהן. הספר תפילת נשים כמו
גואל אותן מאילמותן ומקנה להן קול ומקום ציבורי בסדרי
הפיוט והתפילה היהודיים.
האוחזות והאוחזים בספר מחזיקים גם בפסיפס
של זהויות יהודיות, חלקן מנוגדות, קצתן משלימות, הנארגות
שתי וערב על פני מרחב וזמן יהודיים. המשותף להן הוא המעשה
הליטורגי הנשי.
תפילת נשים ערוך לפי כללי הכתיבה
האקדמית, ובכך הוא מחבר בין שיח מדעי היהדות הביקורתי לבין
המעשה הליטורגי, שלא פעם בולט בשמרנותו. בפני המתפללים
והמעיינים מוצב מצד אחד הטקסט הליטורגי, ומצד שני מובהרים
מקורות התפילות והקשרי ניסוחן והופעתן.
לעיתים מעוררות התפילות ביקורת, תרעומת או
תהיות על אפליה מיגדרית מקובעת שהגיע הזמן שתיעלם. אנו
ביקשנו להביא את אסופת הקולות בשלמותה: על הוויית החיים
שבה, על הנורמות התרבותיות ועל המצוקות והמועקות. לא רצינו
ששיקולים עכשוויים של ראוי או לא ראוי, של פוליטיקלי-קורקט
או קודים עכשוויים אחרים, ישפיעו על אסופת התפילות ויפגעו
במרקם העדין של הסיפור הנשי-יהודי שטרם סופר.
המהדורה באנגלית - A Jewish Women's
Prayer Book - יוצאת לאור בדצמבר 2008, בהוצאת
ראנדום
האוס בניו יורק וניתן לרוכשה ברשתות הספרים בארץ . במהדורה
זו יש כדי להרחיב את הידע על מציאות נשית-יהודית פועלת
ויוצרת, ונכללו בה תפילות ומידע חדש שהגיעו לידינו לאחר
פרסום המהדורה בעברית.
על השרשרת
הספר מספר את התמודדותן של נשים עם מצוקות
חייהן לצד השתפכות ליבן בשמחותיהן במשך מאות שנים. בטקסטים
משתקפים הרגלי חיים, אמונות, נורמות וערכים. זוהי למעשה
חלופה אלטרנטיבית של נשים יוצרות, חלופה שיש בה הכוח לעורר
עשיית המשך. אסור ולא ניתן להתעלם מחייה של האישה היהודייה
לאורך הדורות, ממרחב חייה ומהתמודדותה עם מצוקותיה. חובה
לפתח את המחקר בתחום ולעודד מחשבה יצירתית בניסיון להשיב
את שכמעט ואבד.
התפילות הן סוג של אלטרנטיבה שנוצרה אל מול
השיח הגברי, אל מול שפת התפילה הבלתי מוכרת [העברית] ואל
מול ההדרה מהעשייה הציבורית ומהפרקטיקה הקהילתית. עשייה
שכזו במרחב נשי-יהודי פעיל ורוחש, יש בה להמחיש יותר מכל
את כלי-העבודה של ארגז הכלים הנשי-יהודי, את הדבק הקיומי
ששימר את שרשרת הדורות. את אותו ד.נ.א נשי-יהודי שלא ניתן
לתארו, אך הוא חי וקיים ללא תלות בזמן, מקום או שפה. הוא
משותף ובעל דמיון רב, למרות הפרדה שנכפתה בין פזורות העם
היהודי במשך אלפיים שנות גלותו.
הנשים היוצרות עצמן, וגם גברים שכתבו
לנשים, היו ערים לשרשרת זו. הנה תפילה שכזו: "וכמו שענה
לאמותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה וחנה ולכל הצדיקות
והחסידות וההגונות הוא יענני" (עמ' 83); "מי שברך אמותינו
שרה רבקה רחל ולאה ומרים הנביאה ואביגיל ואסתר המלכה בת
אביחיל, הוא יברך את..." (עמ' 109). והן משתפכות בבקשה:
"אקראך ותענני אעתיר לך ותעתר לי" (עמ' 25, איטליה); "אלי
שבשמים, האזינה לתפילתי, תן לברכת האם לרחף מעליו" (עמ'
126, פאני נוידא, מגרמנית).
רבות מאוד מתפילות הנשים נכתבו ונאמרו
בשפות שדיברו המחברות, משום שהעברית של התפילות בסידור
הקנוני היתה חסומה בפני הנשים, שלא זכו להשכלה תורנית
וללימוד לשון הקודש. חלק משפות אלו באות לידי ביטוי בספר:
הערבית-היהודית, היידיש, הלאדינו, האיטלקית-היהודית,
הגרמנית והאנגלית. עם המעבר לישראל דחקה העברית את השפות
היהודיות הרבות, הנוסח האחיד דחה רבות מתפילות הנשים
הישנות, והסידורים האחידים החליפו את הסידורים הייחודיים
שנפוצו בעבר בין נשים. לכן, קיבוצן של התפילות בספר זה הוא
כמעט ההזדמנות האחרונה להצילן מתהום הנשייה.
לאורך הדורות גילו נשים אחריות כלפי
אחיותיהן לקהילה והטיפו לחינוך הבנות ולמציאת הדרכים אל
ליבן. דבריה של פאני נוידא בהקדמה לספר התפילות שכתבה
ושפורסם בפראג ב-1855 ממחישים את חוש האחריות שלה כלפי
הדור הצעיר:
"עם רגשות
אמיתיים של דתיות נשית מתמזג רגש לאומיות מרומם.
בנותינו צריכות ללמוד לשאת בגאווה ובביטחון את שם
התואר יהודייה. הן צריכות לזהות
את הערך האמיתי של עמן ולהיות מודעות לעובדה שלאורך הדורות,
ינוקו היהודים מן ההאשמות שהיו למכשול לכמה דמויות
אומללות, וגם מן הקלון שהיווה
מקור לדעות קדומות ולהתבטאויות רוע.
הן חייבות לדעת שהן עצמן היו פוגעות בכבודן,
אם היו מתביישות בשייכותן לאחד מן העממים הגדולים
ביותר בהיסטוריה שקורותיו מעוטרים בגיבורים מזהירים,
גברים אצילים, אנשים
שמתו על קידוש השם".
ואילו על דאגה לנשים המבוגרות יותר אנו למדים מפועלה של
שרה בת טובים,
שהיתה מהמפורסמות
שבכותבות התחינות באידיש.
וכך כתבה בפתח ספרה
"שקר
החן":
"זה
ספר שקר החן חיברתי בטייטש [=אידיש]
כרפואה לנשמה בעולם הזה ובעולם
הבא,
ואל תקמצו על כספכם,
אם יכולים אתם לקבל את זה הספר,
ובשכר זה נזכה לעולם הבא".
לא אחת נזפה שרה בספריה בנשים על מידותיהן ועל המוסר שהן
נוקטות,
וגם בעצמה נהגה חומרה.
בפתיחה לספר התחינות
"שלושה
שערים"
היא מבקשת מחילה:
"השם
יתברך יסלח לי שבנעורי פטפטתי בעזרת הנשים כשהתפללו וקראו
בתורה האהובה."שרה
הטיפה לפשטות,
ביקשה מהנשים לא לבוא
לבית הכנסת בלבוש עשיר ומנקר עיניים,
והזכירה את המחויבות
הקהילתית והיהודית של כל אחד ואחת.
תחינותיה של שרה בת טובים מאופיינות ברגשנות,
בכנות ובדברים היוצאים מן הלב.
בדרכה המיוחדת ובכישרונה הרב,
השכילה שרה לגעת באותם רגעים
יקרים בחיי אשה -
לעיתים מסעירים ולעיתים משתקים
- שבהם היא
חווה במלוא העוצמה את מהות החיים.
מודעות זו ויכולת מרשימה
להעלותה על הכתב -
וכנראה גם אופי כריזמטי
- פתחו את
ליבן של נשים רבות בפזורה היהודית בפני תחינותיה.
על
המסע
תפילת נשים הוא תוצאה של מסע בן שלוש שנים,
שחצה יבשות וזמנים.
מסע זה הפגיש אותי עם
חיבורים רבים,
המשקפים
פסיפס אנושי נשי
מרתק.
מקורות המלמדים על נשים
שחיברו תפילות לכלל הציבור גם בתקופות בהן נהגו חוקרים
לטעון,
כי נשים יהודיות לא
יצרו.
תפילות
שנועדו להיאמר על ידי
נשים וגברים כאחד או על ידי
נשים בלבד.
תפילות לנשים בעזרת
הנשים של בית הכנסת או כקבוצה מובדלת.
טקסטים שחיברו נשים
בעבור נשים או שלוקטו ונערכו בעבורן על ידי גברים
(במקרים
רבים אב כתב או ערך תפילות לבתו,
וחתן-לכלתו).
טקסטים נדירים שמורים
ברחבי העולם,
במוזיאונים,
בספריות ובארכיונים;
אבל גם באוספים פרטיים,
בספריות נשכחות ובקרב
משפחות.
תפילות הועברו על ידי
מסרניות,
מתוך ספרי משפחה
ומסידורים פרטיים שעברו מאם לבת,
מדור לדור.
כל תפילה וכל פיוט
נושאים עימם את סיפורם.
פעמים דווקא הכותבת היא
שעוררה את סקרנותי,
פעמים נאלמתי דום אל
מול תפילות חדשות,
ופעמים פרצו דמעותי
לשמע תפילה,
עד שלא יכולתי לראות
מאומה.
הרגשנות
שהתפתחה בי נבעה מידיעה עמומה שנשאתי בתוך תוכי
מאז ומתמיד על קיומן של תפילות נשים,
גם אם לא סיפרו לי על
כך.
לדידי,
אסופת התפילות שהתקבצה והתהוותה
לכדי ספר זה,
אינה מקרית.
במשך שלוש שנים חיפשתי את
המקורות לתפילות,
תחינות ותיקונים עלומים,
לאותם רגעים או צמתים רבי-משמעות
בחייהן של נשים שלא היתה להם התייחסות בסידור הרגיל,
כמו עקרות,
לידה ואובדן ילד.
חלקן של התפילות,
כך התברר,
אף נכתבו בידי גברים בשביל נשים.
התפילות נאספו בתהליך ארוך וסיזיפי.
כך למשל למדתי על פריחה בת רבי
אברהם (בשמה
הספרותי "בת
יוסף"),
שחיה במרוקו במאה ה-18
וכתבה תפילות ופיוטים בעברית.אשה
זו,
שכונתה בתואר "רבנית"
והיתה גדולה בתורה,
הותירה אחריה כתבים ושירים,
אך מעטים מתוכם שרדו.
ספרייתה הענפה מלמדת על שיעור
למדנותה.
נשות הקהילה היו פונות אליה כאל קדושה,
ומזכירות את שמה בעיתות מצוקה.
המידע
על חיפוש התפילות האלה,
מעולמות שונים,
עבר מפה לאוזן.
רבים הושיטו יד לעזרה ולהכוונה.
כך למשל לשיר
"תפילה לאם
בטרם שחרית"
של המשוררת הדתית חוה פנחס-כהן,
טקסט מודרני להפליא,
הסבו את תשומת ליבי
"מעגלי נשים"
של נשים ישראליות שהשיר קסם להן
והן משלבות אותו במפגשיהן:
"וְתֵן
לִי אֹמֶץ לְזַכֵּךְ פָּנַי
שֶׁיוּכַל כָּל אֶחָד מִיְלָדַי,
לִרְאוֹת פָּנָיו בְּתוֹךְ פָּנַי
כְּמוֹ בְּמַרְאָה רְחוּצָה לִקְרַאת חַג"
במשך
שנתיים חיזרתי אחרי שולמית אייזנבך,
חרדית מחסידות בעלז בירושלים,
עד שהצלחתי לרכוש את אמונה
ולקבל ממנה תפילה ייחודית העוסקת בקשר בין חמות לכלה.:
"
תֵּן חִינִי בְּעֵינֵי חֲתָנִי
וּבְנוֹתַי,
וְחֶסֶד לִפְנֵי בָּנַי וְכַלּוֹתַי.
שֶׁלֹּא אֶרְאֶה בָּם כָּל נְגָעִים,
שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע דְּבָרִים
רָעִים.
שֶׁלֹּא תְּהֵא עֵינִי בָּם צָרָה,
שֶׁלֹּא תְּהֵא יָדִי קְצָרָה.
שֶׁלֹּא יִתְעוֹרֵר בִּי שֶׁמֶץ קִנְאָה,
שֶׁלֹּא תִּמָּצֵא בִּי כָּל
רִשְׁעָה".
התפילות,
התחינות,
הפיוטים והמזמורים שונים אחד זה
מזה,
אך לכולם יש מכנה משותף:
דיאלוג עם בורא עולם,
תקווה לעתיד טוב יותר וחרדה
לשלמות העם היהודי.
זיכרונותיהן של נשים
רבות שפגשתי וסיפור חייהן,
לימדו אותי על מנהגי
נשים בזמן התפילות,
על טקסים נשכחים ועל
נוסחים ייחודיים.
אך יותר מכל,
כאמור,
הם לימדו על אותו געגוע
משותף לתפילתן של סבתא ושל אמא,
למעגל נשים שנפרץ ונקטע.
העלייה לארץ,
קבלת נוסח התפילה האחיד
והאצת תהליכי החילון,
החריפו את הדחקת עולמן
הרוחני של נשים,
על התפילות,
השירים,
הטקסים,
המנהגים ונוסחי הברכות
הייחודיים שהיו בו.
לרוב הדברים לא נרשמו;
רק מעט ממנהגי הקהילות
ומהדפוסים המסורתיים זכו לתיעוד.
הספר
הפך לתופעה תרבותית מעבר להצלחתו במונחים של מכירות.
מאז צאתו לאור מתקיימים שוב
ושוב כנסים בעולמות תרבותיים שונים שבהם דנים בתפילות נשים.
ב"מעגלי
נשים"
ובאירועים רוחניים,
נשים מפרשות את התפילות ומביאות
אותן אל עולמן.
חוויתי זאת למשל במפגשים עם יועצות
רוחניות.
נשים בעלות זיקה מסורתית מתעוררות,
מחיות טקסים עתיקים שזכרו
במעומעם מהסבות וקושרות אותן לספר.
הוזמנתי ל"בסיסא",
טקס של נשים טריפוליטאי הנחגג
בראש חודש ניסן.
כך חגגנו את טקס זבד הבת לילדתנו
הרביעית, בעוד שכאשר אחיותיה הגדולות נולדו כמה שנים לפניה,
כלל לא ידעתי על קיומו של טקס
שכזה,
למרות שהוא קיים למעלה ממאה שנים.
בהשראת הספר אף נוצרו אירועים
תרבותיים שונים:
הצגה,
מופע מחול ולחנים לתפילות.
ההתקבלות של הספר בחברה הישראלית הוציאה
אותי למסע אנתרופולוגי בן שלוש שנים בקבוצות השונות של
החברה הישראלית על גווניה: חרדים וחילונים, אשכנזים
וספרדים, נשים גברים. התרגשתי לראות, שקהלים אלו מתחברים
לספר בשל געגוע עז, סוג של החמצה על כך שלא האזנו ואולי גם
זלזלנו במה שהסבות והאמהות שלנו הביאו מבתיהן. הספר מביא
קול אחר: את קולן של הנשים המושתקות, את יצירותיהן שכמעט
ואבדו ואת הדיאלוג חוצה התרבויות והזרמים שהביאו תפילות
הנשים אל חיינו. תהליך התקבלות הספר והחיבוק החם לו הוא
זוכה מרגע הדפסתו מלמדים, כי התפילות ודמויות הנשים
היוצרות חוזרות הביתה.
ולסיום:
המסע הניב ספר המשך לתפילת נשים.
אשמח לקבל מידע,
הפנייה למקורות ועדויות.
המסע אל תפילות הנשים והדרך איתן
עליזה לביא
רב המכר תפילת נשים קיבל את ספר הזהב.
לגלריית
התמונות מהאירוע לחצו כאן
רב המכר תפילת
נשים קיבל את פרס פלטינה ביוני
2007.
|
|
|
פסיפס נשי של
תפילות וסיפורים
ביקורות וסקירות
שלחו שאלות והערות
שתפו בתפילות וטקסים
תפילת נשים באיטלקית
למידע על הספר
לרכישת הספר באיטלקית:
David Piazza
Tel. +39 02 4870.0314
Cell. +39 339 8596707
davidpiazza@gmail.com
הודעה לעיתונות
וידאו
ממסיבת טקס בת המצווה של סוזנה ממילנו שלכבודה תורגם הספר
תפילת נשים לאיטלקית
לצפייה
צפו בעליזה לביא
בטקס
ספר הזהב
צפו ברב ישראל לאו
בטקס
ספר הזהב
הודעה לתקשורת
"תפילת
נשים" של עליזה לביא נמכר לשפיגל & גראו, הוצאת בת של דאבלדיי
בניו יורק
להודעה
מתוך "בנוגע לרוח" של הרכב "תפילת הדרך"
מילים: פרל, אשת ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, לחן: אודהליה ברלין
שיעורים על הספר מBeth Jacob synagogue of Irvine
שיעורים על הספר מBeth Jacob synagogue of Irvine
בית הכנסת של פאני נוידא
Photo: Lostice synague reconstruction
קוראים בתפילת נשים בטקס זבד הבת
אנסטסיה מיכאלי מקבלת את הספר תפילת נשים במתנה
עליזה לביא בכנס השנתי של
ICJA
לנשים
טקס קבלת הפרס
2008 National Jewish
Book Award
עליזה לביא נואמת במעמד
קבלת הפרס
תפילת נשים זכה בפרס
National
Jewish Book
Award 2008
בקטגוריה
מחקרי נשים
עליזה לביא בטקס קבלת הפרס
תפילת נשים בטקס קבלת הפרס של
National Jewish
Book Award
עליזה לביא עם קרולין הסל בטקס קבלת הפרס
עליזה לביא עם בלו גרינברג בטקס קבלת הפרס
*תמונות הסידורים העתיקים
באדיבות
אוסף משפחת גרוס
לרכישת הספר:
לרכישת הספר מחו"ל:
|
|
